הזעת יתר

הזעת יתר באמצעות בוטוקס הוא הטיפול הנפוץ ביותר

הזעת יתר, הנקראת גם היפר הידרוזיס היא מצב לא נעים בו מופיעה הזעה מוגזמת, ללא סיבה מוצדקת. אנשים הסובלים מהבעיה, סובלים מהזעה מוגברת בכל שעות היום, ללא קשר לפעילות גופנית או לטמפרטורה בחוץ.

הזעת יתר מתבטאת בדרך כלל בכפות הידיים והרגליים ובבתי השחי, ומלבד הפגיעה בפעילות היום יומית יכולה גם להביא לאי נעימות במפגשים חברתיים.

 הגורמים להזעת יתר

הזעה היא אחד המנגנונים הפיזיולוגיים החשובים בגוף, ותפקידה הוא לקרר את טמפרטורת הגוף ולשמור על חום גוף תקין. מערכת העצבים שולטת במנגנון ההזעה, ומאותתת לבלוטות הזיעה לפעול כאשר חום הגוף עולה.
אצל אנשים הסובלים מהזעת יתר, מנגנון ההזעה פועל באופן מוגבר כתוצאה מעצבוב מוגזם של בלוטת הזעה, במקרים אלו, העצבים שולחים לבלוטות הזיעה פקודות להפריש זיעה באופן שאינו נורמלי, הגורם בסופו של דבר להזעה שאינה מבוקרת.

גורמים גנטיים – הזעת יתר היא תופעה משפחתית, ובמידה ואחד מבני המשפחה סובל מהזעת יתר שאר בני המשפחה נמצאים בסיכון לכך גם כן.

גלי חום – אצל נשים, גיל המעבר מאופיין בהופעת גלי חום המובילים להזעת יתר.

היפרתיירואידיזם – פעילות יתר של בלוטת התריס גורמת למספר סימפטומים וביניהם תחושת חום והזעת יתר.

התקף לב – מתאפיין בדרך כלל על ידי מספר סימנים הכוללים זיעה קרה.

תרופות – קיימות תרופות הגורמות כתופעת לוואי להזעת יתר. התרופות העיקריות הגורמות לכך הן תרופות נגד דיכאון, טמוקסיפן (תרופה לסרטן השד) ותרופות נוספות.

סטרס – מצבי סטרס וחרדה מתבטאים בדרך כלל כהזעת יתר, המבטאת את הפעילות העצבית.

זיהומים – מחלות זיהומיות שונות עלולות לגרום לתופעות של הזעת יתר. בדרך כלל ההזעה נגרמת על ידי העליה בחום הגוף הנגרמת כתוצאה ממאמצי הגוף להילחם בזיהום.

ממאירות המטולוגית – מחלות המטולוגיות כמו לימפומה או לוקמיה יכולות לגרום להזעת יתר, המתבטאת בעיקר כהזעה לילית.

סמים ואלכוהול – שימוש בסמים כמו קוקאין ושתייה מוגברת של אלכוהול עשויים להוביל להופעת הזעת יתר. כמו כן, גמילה מאלכוהול או סמים יכולה להוביל להזעת יתר כחלק מתסמיני הגמילה.

הטיפול בבוטוקס הוא הטיפול הנפוץ ביותר

הבוטוקס חוסם את מעברי הגירוי העצבי מהעצב לבלוטת הזעה, ובכך בעצם מונע את פעולתו של מנגנון ההזעה.

אופן הטיפול:

טיפולי בוטוקס נעשים אף ורק במרפאות ורופאים המוסמכים לכך

ראשית, המטפל מורח קרם על איזור הטיפול, המסייע בהרדמה מקומית שלו. לאחר מכן, לאחר שההרדמה מתחילה להשפיע, המטפל מזריק את הבוטוקס אל האזור המסוים, בדרך כלל במרכז האזור בו צומח השיער ובמרחק מה ממנו.

טיפולי בוטוקס נמשכים בדרך כלל כ-20 דקות, אולם מחזיקים מעמד למשך 10 חודשים בממוצע

לאחר מכן, יש לחזור על הטיפול בשנית.

במידה והאזור המטופל עדיין גורם להזעה מרובה, ניתן למרוח חומר מיוחד, המזהה את הנקודות הבעייתיות ומאפשר לטפל בהם בצורה הרבה יותר ממוקדת.

תופעות לוואי

במהלך הטיפול ולאחר מכן, עלולים לחוש אי-נוחות וכאבים קלים. תחושות אלו לרוב עוברות לאחר יום הטיפול.

ביום הטיפול עצמו אסור להשתמש בדאודורנט, בכדי לסייע לעזור להחלים כהלכה ומוטב שלא לבצע פעילות גופנית.

לעיתים רחוקות, עלולה להיווצר תופעה של "הזעה מפצה". תופעה זו גורמת לכך שהזיעה, שנעלמה מהאזורים המטופלים, מתחילה להופיע באופן מוגבר באזורים אחרים בגוף.
לרוב, התופעה מתרחשת לאחר ניתוחים לטיפול בהזעת יתר, אולם היא יכולה להופיע גם לאחר טיפולי בוטוקס. עם זאת, תופעה זו חולפת מעצמה תוך זמן קצר

בפוראבר יאנג (Forever Young) צוות רופאים מומחים, מזמין אותך ליהנות מרפואה במיטבה ולהגיע לפגישת יעוץ עם רופא מומחה.

בניית אתרים עיצוב אתרים וקידום אתרים